פסק-דין בתיק ת"א 1312-04

התובעת, ילידת שנת 1943, טוענת בתביעתה כי ביום 21.2.03 נפגעה כאשר פסעה על רצפה בבניין בו מתגוררת, ברחוב נורדאו 11 באשדוד, לאחר שהרצפה נשטפה זמן קצר לפני כן. התובעת החליקה ונפלה ותוך כדי כך נחבלה.

לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה סבלה מכאבים בברך שמאל, בגב תחתון, בכפות ידיה וכן מחתך  שנגרם באזור העין, כתוצאה מנפילת משקפיה.

התובעת הגישה תביעתה נגד הנתבע 1, שהינו יו"ר וועד הבית בבניין. כמו כן הוגשה תביעה נגד הנתבעת 2, אשר על פי הנטען היתה מבטחת של נציגות הבית המשותף (וועד הבית) במועד הרלבנטי.

שאלת האחריות

התובעת טוענת כי וועד הבית בבניין אחראי לפגיעתה בתאונה, שכן לא ננקטו אמצעים על מנת להזהיר עוברים ושבים במקום.

הנתבעים הכחישו את אירוע התאונה וטענו כי גם אם התרחשה כפי הנטען, לא מוטלת עליהם אחריות.

מטעמה של התובעת  הוגש תצהיר עדות ראשית, בו תיארה את נסיבות התאונה. לגרסת התובעת, ביום 21.2.03 הלכה בבניין בו היא גרה, כאשר הרצפה נשטפה זמן קצר לפני כן והיתה עדיין רטובה ועקב כך, החליקה ונפלה.

לגרסתה, לא היה כל סימן לכך שהרצפה רטובה ולא ניתן היה לראות זאת בעין. כך גם לא היה כל סימן אזהרה.

מטעם הנתבעים לא הוגשו תצהירי עדות ראשית.

התובעת העידה בבית המשפט ונחקרה בחקירה נגדית אודות נסיבות התאונה הנטענת. בעדותה בבית המשפט סיפרה התובעת כי ירדה לשפוך את הזבל. היא ירדה במעלית קומה אחת והמשיכה בדרכה על מנת לשפוך את הזבל. הרצפה היתה חלקה ולפתע הרגישה שהיא מחליקה. ניסתה להחזיק את עצמה אך ללא הצלחה ונפלה בעיקר על היד ועל ברך שמאל (עמוד 28, שורות 5-8 לפרוטוקול הדיון).

התובעת העידה כי התאונה התרחשה במסדרון בין מיקום פחי הזבל לבין המעלית, בדרכה חזרה (עמוד 28, שורות 9-10 לפרוטוקול). אורך המסדרון בין פתח המעלית לפחי הזבל הוא קצר, בערך כמטר וחצי (עמוד 28, שורות 15-16 לפרוטוקול).

לאחר שהחליקה ונפגעה עלתה התובעת לביתה וקראה לבתה. היא פנתה לקבלת עזרה ראשונה ומשם הועברה לקבלת טיפול בבית חולים.

התובעת העידה כי אינה זוכרת האם הסתכלה לכיוון הרצפה כאשר הלכה באותו מסדרון ואינה יכולה לזכור איך הסתכלה בדיוק (עמוד 28, שורות 32-33). עם זאת, התובעת עמדה על כך שהרצפה היתה לחה. לא היו מים, אך היא היתה לאחר שטיפה (עמוד 29 שורה 2 וכן בשורות 11-13).

לשאלות ב"כ הנתבעים ביחס למנקה שעבדה באותה עת בבניין, השיבה התובעת כי באותה תקופה היתה מנקה, שאינה עובדת היום במקום. היא ראתה את המנקה באותו יום, כאשר ניקתה בלובי הבניין.

ביחס לטענה לפיה היתה צריכה לדעת כי כאשר מנקים את הבניין, על דיירי הבניין להיזהר, השיבה התובעת כי לא מדובר היה בשלולית מים, אלא בלחות שגרמה לכך שהרצפה תהיה חלקה,  שנוצרה ככל הנראה כתוצאה מחומרי הניקוי.

התרשמתי מעדותה של התובעת, כי היא מתארת נכונה את אירוע התאונה, למיטב זיכרונה. התרשמתי כי התובעת לא הסתירה פרטים ולא ביקשה לשנות את עדותה באופן התואם את תביעתה. נהפוך הוא, התובעת נתנה תשובות מלאות ומפורטות לכל השאלות שהוצגו לה בחקירתה הנגדית, ואף התייחסה לסתירות כאלו ואחרות שנמצאו בין עדותה לבין גרסאות קודמות שניתנו על ידיה, תוך מתן הסבר לאי ההתאמות שנמצאו בין הגרסאות.

התובעת העידה ארוכות בפני בית המשפט בהיותה עדה יחידה בתיק, ועל כן בחנתי היטב את עדותה, לצורך קביעת התרשמותי מהעדות. בתום שמיעת העדות ולאחר בחינתה לנוכח טענות ב"כ הצדדים, לא היה ספק בעיניי כי התובעת מעידה עדות אמת, וזאת גם בשים לב לאופן עדותה בפניי ולדרך מתן התשובות על ידה.

המדובר בעדות יחידה של בעל דין ומן הראוי כי בטרם בית המשפט יבחר להסתמך על עדות זו, יזהיר עצמו  בעניין זה. לאחר שעשיתי כן, מצאתי כי יש בידיי לתת כאמור אמון מלא בעדות התובעת, ביחס לנסיבות התאונה.

יש לציין, כי מטעם הנתבעים לא הובאה כל עדות נגדית לעדותה של התובעת.